יום שבת, 5 בנובמבר 2016

עבודה 1- עבודה בזוגות (נעשית בכיתה)

נושא: אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה – הגיונות על הפילוסופיה הראשונית / רנה דקארט
תאריך הגשה: 11.12
צורת הגשה: במייל לאביבית avivitgurari81@gmail.com

בתחילת המאה ה- 17 במקביל למהפכה המדעית וכמה שנים לפני מהפכת הנאורות, חל שינוי בתוך הפילוסופיה. רנה דקארט, פילוסוף צרפתי, עשה מהלך אפיסטמולוגי, פורץ דרך, שהפך את השאלה האפיסטמולוגית לאחת השאלות המרכזיות בפילוסופיה עד היום. המהלך של דקארט תואר על-ידו, בזמן אמת, בספרו הגיונות.
ניתן לחלק את המהלך של דקארט לשלושה חלקים עיקריים:
1.      מטרה
2.      הדרך:   (*) הטלת ספק בחושים – טיעון החלום.
            (*) הטלת ספק בשכל ובתבונה – טיעון האל.
3.      התגלית/המסקנה

שאלות:
1. תארו במילים שלכם את המהלך של דקארט על חלקיו השונים (רצוי לשלב ציטוטים מהטקסט, כדי לחזק את דבריכם).
  2. כתבו 3-5 (אפשר יותר) שאלות משלכם, שעלו במהלך העבודה, המערערות ומטילות ספק על המהלך של דקארט (אפשר שאלות כלליות או שאלות ספציפיות הנוגעות לחלקים מסוימים במהלך).
  3. שערו, מדוע הפך המהלך של דקארט לכה משמעותי ופורץ דרך? (חשבו על אופן וסגנון כתיבת הספר וכן להזכירכם, כמה שנים אחריו טבע עמנואל קנט את סיסמת הנאורות: "העז לדעת! אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך.").



רנה דקארט - הגיונות לפילוסופיה הראשונית

לפניכם קטעים מתוך הספר הגיונות של רנה דקארט המציגים את המהלך שלו.
העבודה הראשונה מתבססת על קטעים אלו.

[המטרה]
לפני כמה שנים נוכחתי לדעת שעוד בהיותי צעיר לימים קיבלתי כמה דעות כוזבות כאמיתיות, ושכל מה שבניתי מאז על יסודות רעועים כל כך, אי אפשר שלא יהא מסופק מאוד ובלתי בטוח. ואז החלטתי שאם ארצה לקבוע במדעים דבר מה מוצק וקיים, אצטרך לנסות בכובד ראש פעם אחת בחיי להשליך ממני והלאה את כל הדעות שעד אותם הימים האמנתי בהן, ולהתחיל שוב הכל מן היסוד. [...] עתה אפוא, כשלבי חופשי מכל דאגה, וכשמצאתי פינה שקטה שבה אוכל לשבת באין מפריע, אשתדל בכובד ראש וכבן חורין להרוס הרס גמור את כל דעותיי הישנות. 

והנה, לתכלית זו אין מן הצורך להוכיח שהן כוזבות כולן [...] ולשם כך אין מן הצורך שאחקור כל אחד מהם במיוחד, מה שהיה דורש עבודה בלא סוף; אלא מאחר שחורבן היסודות גורר אחריו בהכרח את התמוטטותם של שאר חלקי הבניין, אניף את ידי קודם כל על העקרונים שעליהם נשענים דעותיי הישנות.

[המהלך – הטלת ספק בחושים באמצעות טיעון החלום]
כל מה שחשבתי עד עתה לאמיתי ובטוח ביותר, למדתי מהחושים או על-ידי החושים. והנה הרגשתי לפעמים שהחושים הללו מתעים; והזהירות דורשת שלעולם לא נבטח בטחון מוחלט במה שהתעה אותנו פעם.אולם, אף-על-פי שהחושים מתעים אותנו לפעמים בנוגע לדברים שקשה לתפוס אותם ושנמצאים במרחק רק מאיתנו, אולי יש הרבה דברים אחרים שאין מן הראוי להטיל בהם ספק, אף אם אנו תופסים אותם באמצעות החושים. למשל, עובדה זו שאני נמצא כאן, יושב על-יד התנור, עטוף שמלת בוקר, מחזיק נייר זה בידי [...] איך אכחיש שידיים אלו וגוף זה לי הם [...] 
כמה פעמים קרה המקרה שראיתי בחזון לילה שאני נמצא במקום זה, שאני מלובש, ושאני יושב על-יד התנור, אף-על-פי ששכבתי ערום לגמרי במיטתי? אמנם כרגע נראה לי היטב, שהעיניים שבהם אני מביט אני אל הנייר הזה, אינן אחוזות כלל בתרדמה; שראשי זה שאני מנענע, אינו שקוע כלל בשינה; שאני מושיט את ידי זו בכוונה תחילה ומתוך ישוב הדעת, ושאני מרגיש בה. מה שיקרה בשעת שינה אינו נראה כלל ברור ומובחן ככל זה. אולם, כשחושב אני על זאת בתשומת לב, נזכר אני שלעיתים קרובות התעוני מראות-שוא דומים לאלו בשעה שישנתי. וכשאני מתמיד במחשבה זו, רואה אני בבירור שאין שום סימנים מובהקים או אותות בטוחים למדי, שעל-פיהם יהא אפשר להבדיל במפורש בין מצב הערות לבין מצב השינה [...] נשער נא אפוא עתה שאנו ישנים, ושכל הפרטים הללו, כלומר, שאנו פוקחים עינינו, מנענעים את ראשנו, מושיטים את ידינו, וכיוצא באלו, אינם אלא מראות-שוא כוזבים.

[המהלך – הטלת ספק בשכל ובתבונה באמצעות טיעון האל]
[...] על כן אולי לא נטעה במסקנתנו, אם נאמר שהפיסיקה, [...] הרפואה, וכל שאר המדעים התלויים בהתבוננות בדברים המורכבים, מסופקים הם מאוד מחוסרי וודאות; ואילו החשבון, הגיאומטריה ושאר המדעים ממין זה, שאינם עוסקים אלא בדברים פשוטים מאוד וכלליים מאוד, בלא לדאוג הרבה אם הם נמצאים בטבע ואם לאו, מכילים משהו ודאי ובלתי מוטל בספק. כי בין אם אני ער, בין אם אני ישן, החיבור של המספר שתים ושל המספר שלוש יתן תמיד את המספר חמש, ולריבוע לא יהיו לעולם יותר מארבע צלעות [...] אף-על-פי-כן מחזיק אני מכבר בדעה זו שיש אלוהים כל יכול, שברא ועשה אותי כמו שהנני. אך מי יוכל להבטיחני שאל זה לא פעל באופן שלא תהא שום ארץ, שום שמים, שום גוף מתפשט, שום תבנית, שום גודל, שום מקום [...] אפשר שרצה האל שאהא טועה כל פעם שאחבר שתים ושלוש, או אמנה את צלעות הריבוע. אך אולי לא רצה האל שאהא מרומה באורח זה, שהרי אומרים עליו שהוא טוב באופן נעלה מכל. אולם, אילו היה זה סותר את טובו שאהא עשוי בידו באופן שאהא טועה תמיד, כי אז היה מתנגד במידת מה לטובו גם זה שירשה שאהא טועה לפעמים; ואף-על-פי-כן אי אפשר לי להטיל ספק בדבר, שאת זאת הוא מרשה. 

[התגלית/המסקנה]
[...] אנוס אני להודות שבין כל הדעות שלפנים נחשבו בעיני לאמיתיות, אין אף אחת שלא אוכל עתה להטיל בה ספק [...] ארכימדס ביקש רק נקודה אחת קבועה ובלתי נעה כדי להוציא את כדור הארץ ממקומו ולהעתיקו למקום אחר. כך גם אני אהא רשאי ליצור לי תקוות נעלות, אם אזכה למצוא אך דבר אחד שיהא ודאי ובלתי מוטל בספק.


[...] הרי אמרתי בלבי שאין בעולם שום דבר [...] כלום לא אמרתי בלבי אפוא שאף אני אינני? לא ולא. בלי כל ספק הייתי במציאות, אם אמרתי דבר מה בלבי או אם אך חשבתי משהו [...] אין אפוא כל ספק שאני נמצא אם הוא [האל] מתעה אותי; ואף אם יתעה אותי כאות נפשו, לעולם לא יוכל לשים אותי לאַיִן, כל זמן שאחשוב שאני דבר מה. ולפיכך, לאחר שירדתי לעומקו של דבר זה [...] צריך אני לבסוף להחליט ולחשוב לדבר בטוח: "אני קיים, אני נמצא." [...] דבר זה הוא ודאי [...] כל זמן שאני חושב. [...] ומהו דבר חושב? הוה אומר: דבר שהוא מטיל ספק, משיג, מחייב, שולל, רוצה, בלתי רוצה, גם מדמה ומרגיש.