ערכה של הפילוסופיה / ברטרנד ראסל

רבים נוטים לפקפק אם יש בפילוסופיה יותר ממשחק בלתי מועיל. לימוד מדעי הטבע מומלץ לא רק בגלל השפעתו על הלומד, אלא בשל השפעתו על המין האנושי בכלל. אם ללימוד הפילוסופיה יש ערך גם בשביל אנשים אחרים מלבד לומדיה, הרי זה רק על ידי השפעותיו של לימוד זה על חייהם של הלומדים.

כדי לקבוע את ערכה של הפילוסופיה עלינו לשחרר את מחשבותינו מן המשפטים הקדומים של האדם ה"מעשי" – אדם המודה בצרכים החומריים בלבד, וסבור שבני אדם זקוקים למזון בשביל גופותיהם אבל מתעלם מן הצורך במזון גם לנפש. הטובות של הנפש חשובות לפחות כטובותיו של הגוף.

הפילוסופיה שואפת אל דעת, כשאר המדעים, על ידי בדיקה ביקורתית של יסודות דעותינו הנראות לנו כבטוחות, של משפטינו הקדומים ושל אמונותינו. אך היא לא הצליחה במידה רבה במציאת תשובות מוחלטות לשאלותיה. כל עניין שאפשר לדעת אותו ידיעה מוגדרת ומסוימת, מיד חדל להיקרא פילוסופיה ונעשה למדע לחוד. שאלות שאי אפשר לתת עליהן תשובה מוגדרת נשארות במקומן הקודם, ושארית זו נקראת פילוסופיה.

יש הרבה שאלות שכנראה תישארנה סתומות בפני שכל האדם, אלא אם כן כוחות התפיסה שלו ישתנו ויעלו על אלו העכשוויות. מתפקידה של הפילוסופיה להמשיך את העיון בשאלות אלו, ולשמור בקרבנו על רעננותה של ההתעניינות העיונית בעולם, העלולה להיעלם אם נצטמצם לתחום ידיעות הניתנות לבירור מוחלט.

מי שאין בו כלום מן הפילוסופיה עובר את החיים כפות על ידי הדעות הקדומות שמקורן בסרה ההמונית, ובדעות שבשלו ברוחו ללא השתתפות והסכמת שיקול דעתו. דברים רגילים אינם מעוררים בו שאלות, ואפשרויות בלתי רגילות נדחות על ידו בבוז. כשאנחנו מתחילים להתפלסף אנחנו מבינים שאפילו הדברים היומיומיים ביותר מוליכים אל בעיות שעליהן אי אפשר כלל לתת תשובות שלמות. אז אמנם הפילוסופיה ממעטת את הביטחון שלנו בנוגע למהות הדברים, אך במקביל היא מרחיבה את ידיעתנו בנוגע למה שהם יכולים להיות, ומראה לנו דברים רגילים באופן בלתי רגיל.

ההתבוננות הפילוסופית סוקרת את הכול ללא משוא פנים, כאשר כל קניין של דעת, אשר נקנית כשפועמת בלבו של אדם התשוקה לדעת, משמעו הרחבת ה"אני". אין זוכים בהרחבת ה"אני" כששומרים על ה"אני" כמו שהוא ומנסים להוכיח שהעולם כולו דומה לו. בהתבוננות הפילוסופית נקודת המוצא שלנו היא ה"לא-אני" בתוך אינסופיותו של העולם.

ההתבוננות הפילוסופית האמיתית מוצאת את סיפוקה בכל הרחבה של ה"לא-אני", בכל מה שמרומם את הדברים שבהם מתבונן האדם ולפיכך גם את המתבונן עצמו. השכל החופשי רואה בלי כאן ובלי עכשיו, בלי הכבלים של האמונות המקובלות.

הרוח שהתרגלה לחופש ולאי משוא פנים של ההתבוננות הפילוסופית תראה ראייה צנועה את מטרותיה ותשוקותיה כחלק מן הכול. התכונה של הרוח בתחום המעשה היא הצדק, ובתחום הרגש היא אהבה-חובקת-עולם הניתנת לדברים כולם ולא רק לאלה הנראים מועילים או נפלאים. היא עושה אותנו לאזרחי העולם ולכן הינה החירות האמיתית של האדם.

********************************************************************************************************ראסל שואל - מהו ערך הפילוסופיה ולשם מה עלינו לעסוק בה ?

דווקא היום, שהשפעת המדע והעסקים המעשיים גדולה כל כך, חשיבות השאלה גדולה מתמיד, עקב נטיית רבים לפקפק בה ולחשוב, כי היא לא יותר ממשחק בלתי מועיל .

ערכה של הפילוסופיה נמצאת אך ורק בין "טובות הרוח", וגלויה רק לאלו שאינם אדישים לקיומה ולא רואים בה בזבוז זמן . 

האדם "המעשי", הוא אדם המודה בצרכים חומריים בלבד, אך מתעלם מהצורך למזון "בשביל הנפש" . גם אם העוני והמחלות היו מגיעים לקיצם, טוען ראסל, עדיין היה צורך בהרבה מאוד בשביל להפוך לחברה בעלת ערך, שכן בעולם בו אנו חיים חשובות טובות הנפש בדיוק כמו טובות הגוף .

הפילוסופיה, שואפת קודם כל אל הדעת. דעת שהיא פרי בדיקה ביקורתית של יסודות דעותינו, גם אלו שנראות לנו בטוחות ביותר, של דעות קדומות ושל אמונותינו .

הפילוסופיה לא הצליחה כל כך לענות על השאלות שהעמידה לפניה, אם כי בכך טמון סוד קיומה . השאלות שאין בכוחנו לענות עליהן תשובה ברורה-  נקראות פילוסופיה .

ברגע שנדע ידיעה כלשהי בביטחון ונצליח להגדירה, באותה רגע תחדל להיקרא פילוסופיה ותהפוך למדע.

תפקידה של הפילוסופיה להמשיך את העיון בשאלות הללו ולשמור על התעניינות בה, שכן היא עלולה להיעלם אם נבחר לצמצם את עצמנו בתוך גבולות הידיעות הברורות לנו, הניתנות להוכחה מוחלטת . יש לראות את ערכה של הפילוסופיה במידה רבה בעצם אי-הודאות שבה. 

לעיני אדם אשר אין בו מהפילוסופיה, טוען ראסל, נוטה העולם להיות מוגבל, סופי וברור, כאשר עבור זה שבוחר להתפלסף, גם הדברים השגרתיים ביותר יכולים להעלות בו תהיות שתשובתן לא שלמה . וכן, למרות שאין באפשרות הפילוסופיה לענות על שאלות אלו, היא מאפשרת לנו להרחיב את אופק מחשבותינו ומשחררת אותנו מההרגל . על ידי כך שהיא מורידה את ביטחוננו בנוגע לוודאיותם של דברים, היא בעצם מגבירה את מחשבותינו לגבי מה שהם יכולים להיות .

מחוץ לתועלת של הוצאתו מדפוס מחשבה קבוע מראש, תועלתה העיקרית של הפילוסופיה, בכך שהיא משחררת את האדם משאיפותיו המצומצמות והאישיות . הפילוסופיה מאמינה, כי על האדם להרחיב את "האני" שלו על ידי קניין הדעת, ולא להסתפק בשמירתו כפי שהוא .

 רוח כזו, תראה ראייה צנועה את מטרותיה ותשוקותיה כחלק מהכלל . היא לא תהיה קטנונית מכיוון שהיא תראה את צרותיה ושמחותיה כחלק קטן ממערך גדול בהרבה, ולכן הפילוסופיה לא תרחיב רק את מחשבותינו אלא גם את מעשינו ורגשותינו . זוהי החירות האמתית של האדם .