ברצוני להמליץ לכם על הספר "היסטוריה של הפילוסופיה לצעירים מכל הגילאים" מאת נייג'ל וורברטון
ספר זה הינו ספר מאוד מעניין אשר מספר (בקצרה, יחסית) על כ39 פילוסופים ובינהם: (סוקרטס, אפלטון, אריסטו, אפיקורוס, הובס, לוק, פסקל, רוסו, קאנט פרידריך ניטשה ועוד...) הנה למשל קטע מאת אפיקורוס: "נסו לדמיין לעצמכם את ההלוויה שלכם. איך היא תהיה? מי יהיה שם? מה האנשים יאמרו? כל מה שתדמיינו לעצמכם מוכרח להיות לזווית הראייה האישית שלכם, כאילו אתם עדיין שם - צופים באירוע מאיזשהו מקום, למשל מלמעלה, או אולי מתוך הקהל." הקטע הזה בעצם מדבר על החיים שאחרי המוות. מה יקרה, מה יאמרו עליך. זה מה שהוא ותלמידיו חקרו במשך חייהם.
זהו אחד מ-3 ספרים שבסדרה (האחרים הם "היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים" "וההיסטוריה של המדע לצעירים מכל הגילים").
הקטע הזה לא מדבר על החיים שלאחר המוות (אפיקורוס ותלמידיו לא האמינו בזה), אלא במוות עצמו. הקטע הזה מנסה "לרכך" עבורנו את הפחד מפני המוות, שהוא על-פי אפיקורוס, המכשול העיקרי בדרך אל האושר.
השבמחקהנה עוד קצת פרטים על אפיקורוס והאסכולה שייסד:
אפיקוּרוס (270 – 341 לפנה"ס) פילוסוף יווני, מייסד האסכולה האפיקוראית באתונה.
לאחר שהתעמק בתורת דמוקריטוס, אפלטון ואריסטו אפיקורוס הגיע למסקנה כי מטרת הפילוסופיה היא להגיע למצב של שלוות נפש. הוא חיפש דרך כדי להקל על הסבל ועל הצער האנושיים ולהגיע למצב של אושר. אפיקורוס הגדיר את הפילוסופיה כפעילות שבאמצעות מילים וטיעונים מובילה לחיים מאושרים.
הוא טען שכל היצורים מרגע שהם נולדים רודפים אחר ההנאה ושונאים את הכאב. הוא הגדיר את ההנאה כתכליתם של חיים מאושרים. מדובר לא רק בהנאות החושים, אלא בעיקר בהנאות הנפש. אין משמעו של דבר שכל הנאה היא טובה וכל כאב הוא רע. עלינו להימנע מהנאות הגורמות למחלות ולקבל את הכאב אם הוא מוביל לבריאות טובה יותר. המטרה היא שלוות נפש והימנעות מכאב. במצב זה קיימים מנוחה, שמחה ותענוג והוא מצב של הרמוניה פנימית משוללת כאב וצער. זו משמעותם של חיים מאושרים שהתבונה והזהירות מאפשרות לנו.
על פי התפיסה האפיקוראית, המכשול העיקרי בדרך אל האושר, הוא הפחד מן האלים ומן המוות.
הגישה האפיקוראית מתנגדת לכל צורה של דת, שהיא בעיניהם מיותרת ומזיקה בדרך אל האושר, משום שהיא מפחידה את בני האדם.
בניגוד לאסכולות אחרות, האפיקוראים לא קיבלו את רעיון החיים לאחר המוות. הם התמקדו באדם כפרט ובאושרו בלבד. המוטו שלהם היה: אין לפחד מן האלים; אין להתיירא מן המוות; ניתן להשיג את הטוב; קל לשאת בסבל.